יאנוש קורצ'אק פיתח גישה חינוכית מהפכנית ומיוחדת שהתרכזה בילד – באהבה לילד, בכבוד הילד ובזכויותיו. בתי היתומים שהקים היו מבוססים על שלטון עצמי של הילדים ועל שוויון בין התלמידים.

היסודות החשובים של תפיסתו החינוכית של קורצ'אק:

• דחיית הכפייה הפיזית או המילולית הנובעת מיתרון גיל או תפקיד.
• אינטראקציה חינוכית בין המבוגרים והילדים המרחיבה את ההגדרה של הפדגוגיה המסורתית.
• ההשקפה שילד הוא יצור אנושי באותה מידה כמו המבוגר.
• העיקרון שתהליך חינוכי צריך לקחת בחשבון את אישיותו של כל ילד וילד.
• האמונה שילד מכיר הכי טוב את צרכיו, שאיפותיו ורגשותיו, לכן יש לו הזכות לכך, שהמבוגרים יתייחסו לדעתו.
• הכרה בזכות הילד לכבוד, לחוסר ידע ולכישלונות, לפרטיות, לדעה עצמית ולרכוש משלו.
• הכרה בתהליך התפתחותו של הילד כעבודה קשה.

קורצ'אק עם תלמידיו

במלחמת העולם השנייה הקימו הגרמנים, הנאצים את גטו ורשה, בשנת 1940, בית היתומים היהודי והילדים היהודים, אולצו לעבור אל הגטו.

ב-5 באוגוסט 1942 באו הנאצים כדי לקחת את היתומים וחלק מסגל העובדים למחנה ההשמדה טרבלינקה. אחדים מידידיו הפולנים, שהיו בעלי השפעה בשלטון הגרמני ובמחתרת הפולנית, הציעו לקורצ'אק להציל את חייו, הוא סירב, ויחד עם אחרים, נשאר עם חניכיו אותם אהב ללא תנאי, ברגעיהם מלאי הייסורים האחרונים.

קורצ'אק בגישתו הייחודית, הרגיע את היתומים וסיפר להם שהם ביחד יוצאים לטיול. יחד עם כמה מן עובדותיו המסורות, הלך עם היתומים אל המוות הבלתי נמנע בידי הנאצים.

בחלקה השלישי של הסקירה "אין עתיד ללא עבר" אתייחס לדמותו של קורצ'אק כדמות מופת לדורות.